אין שלמות

למי שצריך לשמוע זאת,

אני כותבת מהמקום שבו כל מילה נולדת מתוך כאב וצורך בתיקון. רבים מספרים על הצלחותיהם ועל גדילתם, אבל אני התחלתי לכתוב כשהייתי במקום שבו הייתי צריכה לכתוב כדי להאמין במה שאני עוברת, כדי לתעד וללמוד מהטעויות שלי, כדי שהעבר לא יחזור על עצמו. כילדה דיסלקטית, מעולם לא דמיינתי שכתיבה תהיה הכלי שבאמצעותו אביע את עצמי ואשפץ את חיי.

היו אלה שלוש שנים קשות, לא כי החיים קשים, אלא כי התיקון דורש התמודדות אמיצה. החיים זורקים עלינו אתגרים, וכבני אדם, תפקידנו ללמוד, להשתנות ולהתפלל שנעשה את הצעד הנכון. אני עדיין עובדת על האומץ לחלוק את מה שעברתי, מתוך אמונה עמוקה שיש מחסור בעולם באנשים שמשתפים ממקומות נמוכים ואמיתיים.

כולנו מגיעים לנקודות שבירה – חלקנו ממקום של חוזק, חלקנו ממקום של חולשה. אבל זה בסדר. אני מאחלת לעצמי את היכולת לקרוא את מילותיי, לסלוח לעצמי, להמשיך לאהוב את עצמי, גם כשאני טועה, גם כשאני לא עושה נכון. אין שלמות בעולם הזה, ואם יש משהו שקרוב לכך, זו המשפחה שלי – הילדים שלי, שהם היצירה הכי שלמה שלי.

אני מאחלת לעצמי לגדל אנשים מלאי לב טוב ונתינה, אנשים שיבינו שכולנו בני אדם, ושהחיים הם לא שחור או לבן, אלא מורכבים הרבה יותר. השנה האחרונה חידדה לי שקיצוניות וקונפליקטים אינם הדרך הנכונה. הם מובילים אותנו למקומות שבהם אנחנו לא מקשיבים לאף אחד מלבד לעצמנו. אבל בסופו של דבר, כולנו כאן מנסים להצמיח חיים, וכל רגע של שיתוף, כל חיבוק, כל מילה של עידוד, מקרבים אותנו עוד צעד לשם.

באהבה ובאמונה בעצמי,