MakeRoomNY

It happened last February while I was on vacation with the kids. My sister called urgently, telling me she was flying to California to save our dad. He wasn’t feeling well, and we didn’t yet know why. Dad, who was always strong and resilient, never really believed in doctors, especially in the United States. But this time, things escalated quickly: hospitalization, kidney failure, and suddenly, we were all drawn into a frightening new reality. My brother, who lives in Peru, stepped up to manage the situation. Amid the confusion, the decision was made: the best place for treatment would be in New York. My mom, dad, and brother embarked on a journey to bring him to treatment—a tumultuous journey filled with pain and uncertainty. After a series of tests, the news hit us like a punch to the gut: Dad had cancer. The ground beneath us collapsed, our breath was taken away. But the doctors reassured us: “This is treatable. Everything will be fine.” We took a deep breath and began the treatment...

זה קרה בפברואר שנה שעברה, כשהייתי בחופשה עם הילדים. אחותי התקשרה בהול, מבשרת שהיא טסה לקליפורניה להציל את אבא שלנו. הוא לא הרגיש טוב, ועדיין לא ידענו ממה. אבא, שתמיד היה חזק ואיתן, לא האמין יותר מדי ברופאים, במיוחד בארצות הברית. אבל הפעם, העניינים התגלגלו במהירות: אשפוז, כשל כליות, ולפתע כולנו מתכנסים סביב מציאות חדשה ומפחידה. אחי, שגר בפרו, התייצב לנהל את העניינים. בתוך הבלבול, התקבלה ההחלטה: המקום הטוב ביותר לטיפול יהיה בניו יורק. אמא, אבא ואחי יצאו למסע להביא אותו לטיפול – מסע מטלטל, מלא בכאבים ובחוסר ודאות. אחרי סדרת בדיקות הגיעה הבשורה שהפילה אותנו לקרקע: לאבא יש סרטן. הקרקע נשמטה, הנשימה נעצרה. אבל הרופאים הבטיחו: “זה בר-טיפול. הכול יהיה בסדר.” נשמנו עמוק והתחלנו את המסע של הטיפולים. באותם ימים, לא יכולתי שלא לחשוב על כל מה שאבא עשה למעני ולמעננו. זכיתי באבא גיבור. אולי זה משהו שכולם מרגישים כלפי האבות שלהם, אבל אבא שלי באמת גיבור – גיבור מלחמות ישראל, קצין שלחם כמעט בכל מלחמה אפשרית. הוא היה ממייסדי מושב נביעות בסיני, שם שלושת אחיי נולדו. כשהגיע הזמן לעשות שלום, הוא שחרר את האד...

It all started with a moment that turned my life upside down. I was 27, leaving behind a familiar life in Israel and moving to New York, a vast and overwhelming city that forced me to start from scratch. I arrived with a suitcase full of dreams and years of experience in fashion and marketing, only to discover that this experience didn’t quite translate to the new world unfolding before me. In New York, I was offered opportunities to start over—entry-level internships for no pay—but my pride and belief in myself wouldn’t let me settle. Instead of taking the “easy” route, I began working odd jobs: selling tea at a holiday market, bartending, and doing whatever it took to get by. And in between it all, I found myself doing something that came so naturally, I didn’t even realize it was a skill. Whenever I visited friends or family, I would organize. Closets, kitchens, even entire living spaces—I instinctively knew how to turn chaos into order, to transform a space into something both func...

לפעמים, שינויים בקריירה מתרחשים בגלל נסיבות חיצוניות, ולפעמים הם נובעים מתחושת שליחות פנימית. במקרה שלי, זה היה שילוב של השניים. כשהייתי בת 27, עברתי לניו יורק, ולמרות שהיו לי שנים של ניסיון בתחום האופנה והשיווק, מצאתי את עצמי מתמודדת עם שוק עבודה חדש ואתגרים שלא ציפיתי להם. הציעו לי התמחות בחינם – כזו שדורשת להתחיל מחדש מאפס, במקום להמשיך בדרך שכבר סללתי. אבל משהו באגו שלי, באמונה העצמית שלי, פשוט לא נתן לי לקחת את ההצעה הזו. במקום זה, עבדתי בעבודות מזדמנות כדי לשרוד. מכרתי תה בהולדי מרקט, עבדתי כברמנית ועוד מגוון תפקידים שהיו רחוקים מלהגשים את חלומותיי. ובזמן הזה, מצאתי את עצמי, שוב ושוב, מסדרת לאנשים את החיים – החל מארגון הארונות והמטבחים שלהם ועד ליצירת סביבת מגורים נוחה ואסתטית יותר. איך  הכל התחיל בזמן שעבדתי בעבודות מזדמנות, עזרתי לבן הזוג שלי להקים עסק לתכשיטים ויהלומים. מכרנו תכשיטים אונליין בתקופה שבה השוק הזה היה עדיין בחיתוליו. אבל בתוכי תמיד בער הרצון למצוא דרך לבטא את עצמי – את האהבה שלי לאסתטיקה, לארגון ולחיים שמשדרים הרמוניה ופשטות. במקביל, עבדתי גם עם סטרטאפים ישרא...

Self-love is a lifelong journey, a continuous process of choosing to embrace what is good in us and facing what challenges us. It’s the understanding that we can acquire new tools, grow, and learn something new every day. It’s a journey that never truly ends, but only deepens. When we choose to love ourselves, we open doors to the future and allow ourselves to be who we really are and go where we truly want to go. Growing up, my grandmother used to tell me that I needed to find a rich man, that if I found someone wealthy, my life would be secure. I would confidently reply, “I’ll make the money myself.” Then, she would almost laugh and ask, “How exactly will you make money on your own?” My response was, “I’ll invent something people need, and that’s how I’ll make plenty of money.” Even as a child, I understood that there’s no greater joy than being able to rely solely on yourself. It’s a sense of freedom and independence that brings with it a deep inner confidence—a confidence that come...

אהבה עצמית היא מסע מתמשך, עבודה לכל החיים. זה לבחור לאהוב את מה שטוב בנו ולהתמודד עם מה שמאתגר אותנו. זו ההבנה שאנחנו יכולים לרכוש כלים, להתפתח וללמוד דברים חדשים כל יום. זה מסע שלא נגמר, אלא רק הולך ומעמיק. כשאנחנו בוחרות לאהוב את עצמנו, אנחנו פותחות לעצמנו דלתות אל העתיד, מאפשרות לעצמנו להיות מי שאנחנו באמת, ולאן שאנחנו רוצות להגיע. כשגדלתי, סבתא שלי תמיד אמרה לי שאני צריכה למצוא גבר עשיר. היא הייתה אומרת שאם אמצא גבר כזה, חיי יהיו מסודרים. הייתי עונה לה בביטחון, “אני אעשה את הכסף לבד.” ואז, היא הייתה שואלת אותי, כמעט בגיחוך, “איך בדיוק תעשי את הכסף לבד?” ואני הייתי עונה לה, “אני אמציא משהו שאנשים צריכים, וככה אני אעשה הרבה כסף.” כבר כילדה הבנתי שאין אושר גדול יותר מאשר להיות תלויה רק בעצמך. זו תחושת חופש שאין לה תחליף, תחושת עצמאות שמביאה איתה ביטחון אמיתי – ביטחון שמגיע מבפנים. כשאנחנו משקיעות באהבה עצמית, אנחנו מבינות שהעתיד בידיים שלנו. זוגיות ומשפחה הם חלק חשוב מחיינו, אך אלו עסקים שדורשים תשומת לב והשקעה. אנחנו לא עייפות מלהשקיע, לתכנן קדימה ולדאוג לדברים החשובים לנו. אנחנו נעמ...

A week before my wedding, after my immersion in the mikveh, I sat alone with my mother in a small café near our home. It was one of those rare moments where time seemed to stand still—just the two of us, eyes full of understanding, and hearts wide open. Then, in a surprising gesture, she took some salt and sprinkled it on the table. “This salt,” she said, “represents all the challenges you’ll face along the way. It symbolizes all the flaws, the struggles, the gaps between dreams and reality, and those moments when you’ll need to fight to keep loving—loving deeply, with your whole heart. Are you ready to take it all in?” At 26, with bright eyes and a heart full of excitement, I answered without hesitation, “Yes.” But only over time, through the ups and downs, did I begin to understand the depth of her words. Just like those grains of salt, so too are the flaws and challenges—they might seem small at first, almost unnoticeable, but over time they can grow, accumulate, and become real hur...

שבוע לפני החתונה שלי, אחרי הטבילה במקווה, ישבתי לבד עם אמא שלי בבית קפה קטן ליד הבית. זה היה רגע שבו הזמן עמד מלכת – רק אני והיא, עיניים מבינות ולב פתוח. ואז, בתנועה מפתיעה, היא שפכה מלח על השולחן. “המלח הזה,” היא אמרה, “הוא כל הקשיים שתפגשי בדרך. הוא מסמל את כל החסרונות, האתגרים, הפערים בין החלומות למציאות, ואת כל אותם רגעים שבהם תצטרכי להילחם כדי לאהוב – לאהוב באמת, עם כל הלב. את מוכנה לאכול את כל זה?” בת 26, עם עיניים נוצצות ולב מלא התלהבות, עניתי ללא היסוס “כן”. אך רק עם הזמן, בתוך האתגרים והניסיונות, התחלתי להבין את העומק שבשאלתה. כמו גרגרי המלח, כך גם החסרונות והקשיים – הם אולי נראים קטנים, כמעט בלתי מורגשים בהתחלה, אך עם הזמן הם יכולים לגדול, להצטבר ולהפוך לאתגרים משמעותיים בזוגיות. הבנתי שאהבה היא לא רק רגש גדול ונפלא, אלא בחירה מודעת, שנעשית כל דקה וכל שנייה. זהו מאבק יום-יומי – להישאר באהבה גם כשלפעמים קשה, גם כשנדמה שהחיים גועשים סביבנו. המלח הזה שעל השולחן הוא לא רק הקשיים של חיי הנישואים, אלא גם תזכורת לכך שאהבה אמיתית היא תוצאה של עבודה משותפת, של סובלנות, ושל אמונה בכוח ...